סמל שלמה מגריל מהריל ז"ל

קורות חיים

בן משה ושרה. נולד ביום כ"ט בסיון תש"ג (2.7.1943) בחיפה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בעיתות מחסור. נצר לאחד מרבניה של ירושלים (שלמה אהרן מהרי"ל), "מקובל" ידוע שעלה לארץ וקבע את מקום מושבו בירושלים עוד בשנת 1908.

משחר ילדותו היה ילד ער, חי, תוסס, פיקח וטוב לב. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי בקרית חיים למד וסיים את לימודיו בבית הספר בכפר גלים. חברותי היה מטבעו, חרוץ בעבודה ונכון לעזור לכל. שאפתן לגדולות לא היה. אהב את החיים ואת עליצותם וכן היה מסור למשקו ולחבריו.

גויס לצה"ל באוקטובר 1961 ושירת בנח"ל עם חברי גרעינו. עבר קורס מ"כ ולאחר מכן נמצא בהיאחזות בארותיים אשר בה הדריך. שם הכיר את יעל אשתו לעתיד ועבר לאחר מכן למשק אלומות. משם עבר לחמדיה וקשר בה את חייו ואת חיי משפחתו הצעירה.

בנה קן חם מלא אהבה ונאמנות לאשתו ומסירות לבתו. היה מפקד מחלקה באפיקים, אהוב על חניכיו וגם בתקופת המילואים היה חלק מהם נתון תחת פיקודו. אהבתו לבעלי חיים הביאה אותו לידי כך שעסק בהם בקנה מידה נרחב והשתלם בשטח הבקר. בכך ראה את מקומו. את הצבא אהב בדרך שלו וכן גם את דרך החיים בו העריך בשל נכונותו לעזור לחבר לחייל. ללא כל הסתייגות היה מקבל את המוטל עליו למרות תכונות של עקשנות ומרדנות שהיו בו.

בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים היה דואג שאנשי כיתתו יצאו לחופשה, והוא עצמו ויתר למען חברו.

ביום שלפני פרוץ הקרבות צלצל להוריו טלפונית וביקשם: "אנא, שמרו על יעל שלי". בימים ההם עלה לירושלים והמשימה שעמדה לפני גדודו היתה כיבוש בית הספר לשוטרים ובשעה שרץ בתעלת גבעת התחמושת נשא את ראשו כדי לגלות עמדת אויב. אותה שעה נפצע החובש המחלקתי. שלמה חש אליו ולפי הנחיותיו של החובש, שהכרתו עוד לא הסתתרה, חסם את עורקיו; טיפול זה אמנם הציל את החובש ממוות ושלמה המשיך לכוון את אש חייליו לאותה עמדה - ובשעת כך פגע בו כדור אויב.

זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967).

הניח אשה בהריון וילדה קטנה שמלאו לה שנתיים ורבע. לאחר נפלו נולד בנו הנקרא על שם אביו.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

חוברת לזכרו הנקראת "שלמה" יצאה לאור; בספר "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ומכתבים משלו; בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון; גם בספר הזכרון לבני קרית חיים שנפלו במערכות ישראל - "האילנות שנגדעו" - הובאו כמה רשימות עליו; שמו הוזכר בספר "המלחמה על ירושלים" של משה נתן; מעזבונו הובא גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל.