על חנן מפי יקיריו
נולד בעיר בוכום (גרמניה), בן ראשון למשפחה צעירה ומאושרה. היתה לו ילדות ברוכה, אולם כבר בהיותו בן 5 אנוס היה לברוח עם משפחתו מגרמניה להולנד, ועובדה זו נשארה חקוקה בזכרונו. זאת היתה הדחיפה הראשונה להחלטת המשפחה לעלות לארץ ישראל בהקדם האפשרי. ובשנת 1936 הגיעה לארץ. אם כי אביו של חנן היה רופא, נאחזה המשפחה במשק חקלאי בנהריה. חנן מצא תוכן רב בחיי-כפר אלה, התקשר למושבה ולעבודת-האדמה, ובכל רגע פנוי מלימודים עזר להוריו. טיפל בחיבה בעופות ובעזים, השקה את עצי הפרי וסידר את ערוגות הירק. כל העבודות האלה שימשו לו במקום משחקי הילדות. מאורעות תרצ"ו, שפגעו קשה במושבה הצעירה, החדירו בו את ההכרה, כי יש שהאדם צריך להגן על פרי עמלו - בנשק ביד. עוד לא הגיע לגיל 21 כאשר מת עליו אביו, ובהשפעת האסון הזה, החל לנטות אחרי היהדות המסורתית.
לפי שאמו לא יכלה לטפל לבדה במשק ולפרנס בו את שלושת ילדיה, נאלצה המשפחה לעזוב את הכפר ולעבור לירושלים. קשה היה לחנן לעזוב את המושבה, שהיה כגן עדן בעיניו, אך קשה שבעתים היתה ההסתגלות לחיי העיר. בקרוב נכנס ללמוד בבית הספר "מעלה", ולאט-לאט החל למצוא ענין בכל והצטיין בכל המקצועות; גם הסביבה נעשתה נוחה יותר בשבילו. עם זאת לא עזב את משאת נפשו, ובימי החופש מצא תמיד את דרכו למחנות העבודה ואף לביקור בנהריה. אחרי שגמר את ביה"ס העממי נאלץ, מסיבות חמריות, לעזוב את ספסל הלמודים. זו היתה עובדה קשה בשבילו. אך חנן מצא את דרכו הלאה, למרות המכשולים. הוא החליט להתכונן בערבים לבחינת הבגרות הלונדונית, ולעבוד בשעות היום עבודה שתתאים ללימודיו. אחרי חפושי-דרך רבים הציעו לו בין השאר עבודה במערכת "פלשטין פוסט". היתה זו עבודת יום של שש שעות, ואחרי כן היה הולך ללמוד, להכין עצמו לקראת הבחינות. במשך שתי שנות עבודתו במערכת העתון הכיר חנן חברים חדשים, בא במגע אתם ונכנס לתנועת "גורדוניה", וכן הצטרף לשורות
ה"הגנה".
בשנת 1945 עבר בהצלחה את בחינות הבגרות, ואולם עתה היתה הדרך ברורה לפניו, - לצאת להגשמה יחד עם כל החברה. קשה מאד היה לו לאכזב את אמו, שקיותה כי יצליח במקצועו. אך הדרך החברתית אשר
בחר בה, היא הכריעה. אחרי שנת ההכשרה הראשונה בקבוצת "מעפילים", יצא להדרכה בקן התנועה בתל-אביב. שם השתתף בסמינר למדריכים, ובו בזמן הדריך כבר בעצמו קבוצת נוער.
כעבור שנה עזב את תל-אביב ועבר לדגניה, וגדולה היתה שמחתו לשוב לחברה ולחקלאות. שם קיוה להשאר, להתקשר אל האדמה ולהגשים בזה את שאיפת חייו. אבל הגורל החליט אחרת.
בשעה הגדולה לישוב נשמע חנן לצו הפנימי, והלך אל שורות המגינים על אדמת המולדת.