כ"א סיוון תשס"ט - שנה רביעית בלעדיך
בכל יום אני עוטה תחפושת. כבר ארבע שנים שאני מחופשת.
כל יום הוא פורים בחוץ וכיפורים בפנים.
מי שמביט בי רואה ריקי. אבל אני יודעת שמריקי נותר רק ריק. חלל גדול וכבד לבוש בגדי יום יום, נטמע בין הבריות, שגרתי ורגיל.
כן, אני מצליחה להיות אמא לרביבי ולקרן, והם כל עולמי היום. הם העוגן שמהדק אותי לחיים.
כן, אני מצליחה להיות סבתא לזואי, תלתן ודוריה
כן, אני מצליחה להיות בת זוג לשלמה
כן אני מצליחה היות חברה ואחות למיכל
כן, אני מצליחה ללמד ולחנך.
כן אני הולכת לפעמים לשמחות של מכרי וידידי
כן אני צוחקת
כן אני משחקת
כן אני קוראת
כן, ליאורי, אני שורדת!
כי לחיים יש מנוע חזק, כזה שלא מדומם עצמו עד שמגיע הרגע שנקבע מלמעלה.
לאם שכולה יש תחפושת קבועה. כזאת שלא ממש בולטת. כזאת שלא מושכת תשומת לב.
לאם שכולה יש שני שעונים.שעון זמן ושעון עצר - זה שנעצר ביום מותך בכ"א סיוון תשס"ה.
לאם שכולה יש חיים כפולים. באם שכולה מתקיים מוטיב החי המת, ובתוכה שוכן המת החי.
הבדידות המזהירה של הכאב מוצאת לה דרך מוזרה להבעה - אני עובדת את עצמי לדעת. וכשיורד הלילה והעיניים טרוטות מעייפות,וכבר אינן מבחינות במילים מזדחל ועולה נחש-הכאב שחובק אותי עד חנק. ואחריו רומשות המחשבות, מתעוררים שֵדֵי האשמה, ונשמע צחוקו המתגלגל של מלאך המוות היורק את ארסו אל אגם חייך הקצרים.
אתה היום בן 24 וחצי. חכם מתמיד, נבון ורגיש, גבוה ויפה-תואר, ומידותיך טובות מאי-פעם.
כמעט וסיימת את לימודיך באוניברסיטה ואתה מחפש מקום עבודה. יש לך בת זוג קבועה ואתם גרים ביחד. מתכננים להתחתן. איזה יופי. עוד מעט אהיה סבתא גם לנכד ממך. אתה עדיין מנשק אותי בביישנות, ומגיע מידי פעם הביתה לשחק עם סילביה. קרן עדיין מכינה לך את השניצלים שאתה אוהב, ואתה עדיין חושב שהיא האמא השנייה שלך. אתה עדיין איש סוד לרביבי ואוזן קשבת לו, ובכל יום הולדת אתה כותב לי מילים חמות. ולא מקמץ בדברי אהבה לסובבים אותך.
אתה מתבונן סביבך בסיפוק ובוחן את היחסים של אחיך ושלי, ויודע שמשאלתך התגשמה. הרי כל כך רצית שיפסקו הריבים במשפחתנו , שנלמד כולנו לדבר זה עם זה במקום לכעוס ולשנוא. והנה זה קורה. עכשיו אתה כבר לא מעיר לי שאני קשוחה מידי עם רביב, ולא מבקר אותי שאני לא מקשיבה לקרן. גם אינך מאשים אותם עוד שהם אינם מבינים אותי, ואין בך עוד עצב מהמריבות שלנו. אתה מתבונן בנו ורוב הזמן מחייך ומרגיש שיש שכר למידת האכפתיות והמעורבות שלך במשפחתנו הקטנה. בזכותך התקרבנו זה לזה : רביבי ,קרן ואני. בזכותך למדתי להיות אמא טובה יותר. בן אדם טוב יותר. אתה פשוט לא מבין עד כמה רבה וחזקה ההשפעה שלך על כולנו.
ליאורי שלי, בן יקר ואהוב, אתה כל כך איתי בכל יום- כל היום.
ליאורי שלי, בן יקר ואבוד, אתה כל כך חסר לי בכל יום - כל היום.