רב"ט ליאור ארגוב ז"ל

קורות חיים

ערב חנוכה תשס"ח 2007

עוד מעט אתה בן 23. יום ההולדת שלך מתקרב. נולדת בערב חנוכה. אבא, אני, רביבי וקרן הדלקנו נר ראשון של חנוכה, ואז התחילו הצירים. ידעתי בחושים שלי שתיוולד בין השעה 20 לשעה 22, ולכן לא מיהרתי לבי"הח. ואכן בשמונה וארבעים וחמש דקות הגחת לאויר העולם. לא הקשית על לידתך. לידה קלה, מהירה. ערב חנוכה, נר ראשון דולק בבתי האנשים ואתה , ילד יקר ואהוב לי מכל, הוספת זוהר לעולם בלידתך. קראתי לך "ליאור" לי-אור. כמה סמלי שעכשיו ליד תמונתך דולק נר אחד. נר זיכרון, נר תמיד, נר ראשון של חנוכה.

השבוע עמדתי בסופרמרקט, נוטלת בידי חפיסת נרות חנוכה. בכל שנה אני מדליקה נרות. השנה בחנתי את הנרות ותמונתך עלתה מול עיני. הנחתי את החפיסה בחזרה. לא מסוגלת להדליק נר חנוכה. לא כשלידך נר תמיד.

אתמול ביקרתי את קרן. בדמעות נזכרנו בך. הדמעות ששוטפות מיליונית מהכאב. אולי. קרן סיפרה לי שהשיר שהכי מזכיר לה אותך הוא שירו של אהוד מנור "ימי בנימינה".

על רקע המנגינה המתנגנת על מיתרי דמעותי אני כותבת לך את הבית הראשון:

מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים

שהמתיק סודות אל סביונים ושחפים

שספר כל נמש חרש ובחול נרדם

מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?