סמ"ר רועי טל ז"ל

"צהריי יום חמישי (04.04.2002), תחנת הרכבת בחיפה. בדרכי חזרה לבסיס, אני ממתינה לרועי שהודיע לי שהוא בדרך הביתה ואז ראיתי אותו - עייף כל כך, הנעלים שלו מלאות בבוץ, שערו פרוע וארוך, הוא היה שזוף, הלחיים הסמוקות שלו בלטו והעיניים שלו היו כל כך עייפות.
רצתי לעברו חיבקתי ונישקתי אותו. רועי עם הבושה שלו אמר 'שקמה, לפחות במקום שלא רואים אותנו' ואז הוא חיבק אותי חזק ואמר 'בואי נצא החוצה יש כאן מגרש משחקים, נשב קצת ואח"כ תיסעי לבסיס ואני אסע הביתה'. אני רעבה אמרתי לו, 'רוצה שאני אקנה לך משהו לאכול?' ורועי ענה 'מה פתאום התגעגעתי לאוכל של הבית, אז אני אשאר עוד קצת רעב, מה יקרה?!...'
בעודנו יושבים מחובקים ומדברים, הטלפון של רועי צלצל. אמרתי לו 'רועי אל תענה. בבקשה... עד שאנחנו ביחד'. רועי השיב שזה חן (המג"ד) והוא חייב לענות.
השיחה ארכה כ-7 דקות ובסיום השיחה רועי אמר לי 'כנראה שאני לא אגיע למעלות היום, אני מוקפץ הלילה לג'נין'. אמרתי לו 'בסדר, תירגע, תיסע הביתה, תאכל, תהיה קצת עם אמא ואבא ותחזור'. רועי השיב לי 'את לא מבינה שהצבא שלי זה לא כמו הצבא שלך. יש מלחמה. את לא מבינה, אני חייב ללכת'.
הוא היה כל כך עצוב שאנחנו נפרדים ושהוא לא יראה את הבית והחברים ואז הוא אמר לי לנסוע ברכבת לבסיס בעוד שהוא ייקח אוטובוס חזרה. אמרתי לו: 'בשום אופן. אני רוצה להיות אתך עוד. אתה קודם נוסע איתי ברכבת לת"א ומת"א תמשיך בחזרה לירושלים'. רועי אמר: 'שקמה בבקשה תביני הנסיעה שעושה הרכבת לת"א זה אותו הזמן עד לירושלים וכל דקה חשובה בשבילי'.
הגענו לאוטובוס ולא רציתי לעזוב אותו. כעסתי עליו מאוד על שלא רצה לנסוע אתי ברכבת. התנשקנו ארוכות עד שהנהג אמר לנו שכל האוטובוס מחכה וזה לא בסדר ואז רועי השיב לו בביישנות, 'תודה', ועלה לאוטובוס כשהוא מביט בי.
בסביבות 00:30 לפנות בוקר רועי התקשר אלי ואמר שהוא רק רוצה נשיקה.
בשעה 05:15 הוא התקשר שוב ואמר 'אנחנו נכנסים עכשיו לג'נין אז רציתי להגיד לך שאני מכבה את הטלפון אז אל תכעסי אם אני לא אתקשר מחר אבל אני מבטיח שברגע שאוכל אני אתקשר'. אמרתי לו: 'רועי תשמור על עצמך, לא רק בשבילי, בבית יש לך משפחה וחברים שמחכים לך אז תבטיח לי שתשתדל' רועי ענה 'אל תדאגי, אני אשתדל' והוסיף 'אפשר בקשה אחרונה - נשיקה. אני אשמור אותה בכיס ובכל פעם אני אשלוף אותה ואשתמש בה'. בכיתי רועי אמר 'אל תדאגי, יהיה בסדר, אני מבטיח'. וזו הייתה שיחתנו האחרונה".

מתוך דף זיכרונות של שקמה - חברתו של רועי