"להודות לאלוהים שהוא שלח לך אותו לחיים..."
"אני לפני... הייתי מישהי אחרת, מישהי חזקה שאפשר להישען עליה כשקשה, אחת שתמיד יודעת יותר טוב מכולם מה נכון לעשות ולהגיד בכל מצב.
עברתי הרבה בחיים ובגלל זה כולם נראו לי כל כך חסרי ניסיון וחלשים.
כאשר כולם חשבו עם הרגש, אני הרגשתי עם הרגש אבל תמיד חשבתי והחלטתי עם ההיגיון.
אין לבכות, אין לעצור ולהיתקע במה שקרה, הסקת מסקנות קצרה: מה קרה, מה למדתי מזה, על מה אני לעולם לא אחזור, מי פגע בי ולא יהיה יותר חלק מהחיים שלי, מי עזר לי ואהיה שם תמיד בשבילו. ומהנקודה הזו תמיד המשכתי הלאה...
תמיד שמחה, תמיד מחייכת, קורנת, מוקפת באנשים שאני באמת אוהבת מכל הלב, צביעות ממני והלאה. כנות דבר ראשון!
מאושרת מהחיים שלי ומודה כל יום על מה שיש לי וכמה שטוב לי כל כך.
היום דברים השתנו... מאותו רגע שפיצל לי את החיים לשניים, הרבה יגידו שזה סתם קלישאה אבל אני יודעת שזה פשוט נכון: יש את החיים לפני אותו רגע ואת החיים מאותו הרגע או יותר נכון - חיים + התמודדות.
התמודדות עם כאב כל כך עמוק שהורג אותי, שקורע אותי לשניים, שגורם לי להיות הכי חסרת אונים. אני כבר לא יודעת ממה אני יותר שבורה, מעצם הכאב והאובדן או פשוט בגלל שפתאום אני רואה את עצמי נשברת. אני שהייתי הכי חזקה שיכולתי להתמודד עם הכל, הגיע הדבר שאתו אני לא מסוגלת להתמודד, זה כבר יותר מדי.
ומה אני בכלל מרגישה: עצב, כאב, כעס, אהבה, געגועים, מרירות, בדידות? אני אפילו לא יכולה לשים את האצבע. אולי זה הכל ביחד או שאולי זה בכלל משהו אחר.
הזיכרונות עולים בי כל פעם מחדש ומציפים אותי... לפעמים זה חונק, לפעמים זה רק כואב ומתסכל ולפעמים במקרים הטובים זה פשוט גורם לי לבכות... וברגעים של הבכי זה הכי כיף, מוזר לא? אבל רק אז אני באמת מתפרקת והכל יוצא החוצה... לא להאמין, אני בוכה. דבר שלא יצא לי לעשות.
כל המחסומים נפרצו עם המוות שלך. דברים קטנים שהיו כל כך קלים להתמודדות נהפכו להיות ממש דברים שצריך להתגבר עליהם.
אני צריכה להתרגל ללילך החדשה...
בתוך תוכי כאילו נשארתי אותו הדבר. מי שלא יודע מה עברתי גם לעולם לא יידע, רק במידה ואני אספר. ואיך בכלל מספרים? שוב פעם להכניס אנשים להלם, לגרום להם לאי נעימות, הם בכלל יודעים להגיב לדברים כאלה? אז תחייכי כמו שרק את יודעת, תראי שאת חזקה ושהתמודדת עם זה. תסבירי עליך בקצרה ותמשיכי הלאה, תעבירי נושא...
תחשבי על זה בלילה לפני שאת הולכת לישון, תבכי, תדברי עם רועי, תספרי לו את כל מה שקרה היום, תתפללי למחר טוב יותר.
קומי כמו בן אדם חדש, ליום חדש - הכל טוב! תשטפי פנים ותחייכי, הזמן עושה את שלו... עם הזמן הדברים יתבהרו... אבל הגעגוע רק יגדל אז תהיי חזקה ותחזרי קצת לעצמך, חוץ ממך יש עוד כמה אנשים שהם כל כך חשובים ושצריך לדאוג להם. אל תשכחי שמה שאת עוברת הם עוברים גם... את מה שקרה אי אפשר לשנות...
הוא עשה את זה בלב שלם, איך שהוא רץ, איך שהוא ניסה להציל את עודד, איך שהוא נהרג... זה פשוט הוא! הוא האמין במה שהוא עשה ואת חייבת להאמין בו! להעריך ולהעריץ אותו. את חייבת להודות לאלוהים שהוא שלח לך אותו לחיים ולו לזמן קצר, ללמוד ממנו, לאהוב אותו, להפנים ולזכור את הכל".
נכתב כשבעה חודשים לאחר נפילתו של רועי, על ידי - לילך, חברתו של רועי וחברת נפש