רועי טל, בנם של עמי ומזל ואחיהם של יובל וחגי, היה בן 21 בעת שנפל בפעילות מבצעית בג'נין, במסגרת מבצע "חומת מגן".
רועי נפל שעה שמסר נפשו בניסיון לחלץ חבר פצוע מאש מרצחים שנורתה עליו.
השם רועי נלקח מהכתוב "ה' רעי, לא אחסר" (פסוק א', ספר תהילים, פרק כ"ג, מזמור לדוד).
"בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני" (תהילים כ"ג, ב').
רועי, הילד הקטן של המשפחה, היה ילד תפנוקים שגדל על מצע בלתי נדלה של חום, פינוקים, דאגה ואהבה. רועי - ילד שליו עם חיוך ביישן וחזות מופנמת, ידע לספוג את החום ואהבה להם זכה.
במרוצת השנים, רועי צמח והפך לעלם חמודות - מצד אחד, בעל מבנה גוף חסון, כתפיים רחבות, מוטות ידיים ארוכות וגוף שהתנשא ונגע עד לגובה מטר ותשעים.
מצד שני, ילד שחיוך ביישני תמידי נסוך על פניו, שתי גומות חן, סומק מדהים בלחיים שחומות ומבט שובה לב.
"נפשי ישובב. ינחני במעגלי צדק למען שמו" (תהילים כ"ג, ג').
רועי היה ילד חברותי ואהוב על ידי כל מי שזכה להכירו. ילד שידע לרקום קשרי חברות עמוקים לצד חיי חברה מפותחים עם עשרות חברים וחברות. ילד שידע להיות גם הבן האהוב של אימא אך גם החבר שלה. ילד שידע לספר ולשתף בסיפורים ובחוויות, ולחלוק עם אימא את קשריו עם חבריו וחברותיו הקרובים.
"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהילים כ"ג, ד').
רועי בחר להתגייס ליחידה קרבית - לנח"ל. במסלול הקרבי רועי היה קשר מ"מ והוא התגלה כחייל מצטיין, מופת להערכה על ידי מפקדיו וחבריו ליחידה. לאות הערכה הוא קיבל את כומתת מפקד המחלקה ובספר סוף המסלול כתבו עליו חבריו ליחידה: "רועי טל הוא אדם שבמקום דם זורם בעורקיו רעל. אם יש מישהו שיחליף את ניר (המ"מ) ויוביל אותנו בקרב, כמובן שזהו תהיה אתה. הרעל, המוטיבציה, המקצועיות ורוח הלחימה שלך סוחפת אתה את כל המחלקה".
בתום קורס מ"כים רועי ביקש לחזור אל חבריו בפלוגות הותיקות בגדוד ואולם, המג"ד ששמע על רועי ביקש כי רועי ישמש כקשר מג"ד.
רועי נלחם בזירות קרב רבות ואת המערכה האחרונה של חייו הוא ניהל בזירה הקשה מכל של מבצע "חומת מגן" - זירת מחנה הפליטים בג'נין. רועי נע בראש כוח שעסק בפעילות מבצעית בסמטאות ג'נין והוזנק בקשר לחלץ פצוע וכוח לכוד. חבריו של רועי מספרים שרועי נע ראשון באומץ ובביטחון תוך שהוא אומר לחבריו כי הוא אוסר עליהם לעקוף אותו. המג"ד של רועי מספר שהכוח הגיע לנקודה סמוכה לנקודה שבה שהה הכוח הלכוד והפצוע. בעודנו מתעסקים עם איך לחלץ את הפצוע, תוך שניות רועי נעלם מעינינו כשהוא מזנק מעבר למדרגה שמאחוריה נעצר הכוח. רועי נכנס לתוך הסמטה ממנה נורתה אש לכיוון הכוח הלכוד והפצוע כשהוא משיב אש ומנסה לייצר את האפשרות לחלץ את הפצוע. רועי נפגע מכדורי מרצחים.
"תערוך לפני שולחן נגד צררי. דישנת בשמן ראשי, כוסי רויה. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לארך ימים" (תהילים כ"ג, ד').
רועי נקטף מאתנו בטרם עת אך בחייו הקצרים הוא הספיק להשאיר לכל אחד מאתנו מופת לחיים יפים של ילד אוהב משפחה וזולת, של שלווה ואמונה בדרכו השלווה והבטוחה בדרך החיים המפרכת.
רועי יצא להגן על המולדת בראש מורם ובגב זקוף.
הוא האמין בדרכו ובערכיו והוא השאיר לנו מורשת של אהבת הארץ והמולדת, של אחוות לוחמים, של מוות על קידוש השם -
מסר נפשו כדי לחלץ חבר פצוע.
תהא נפשך, רועי, צרורה בצרור החיים.