רס"ר יאיר אשכנזי ז"ל

יאיר, התגייס למילואים ביום שישי 18.7.14 ונהרג במהלך מבצע צוק איתן בעזה, ביום שישי 25.7.2014

יאיר נולד לפני שלושים ושש שנים במלאת 8 ימי חנוכה.
בן זקונים ל3 אחיות.
הוריו היו מהגרים שהגיעו ארצה עם קום המדינה ועבדו קשה מאוד כדי לגדל אותו ואת אחיותיו ולספק להם חיים טובים ושלוים אבל הרצון הגדול ביותר שלהם היה לראות את ילדם הצעיר רוכש השכלה גבוהה ומתקדם בחייו המקצועיים והאישיים, כמו כל הורה.


יאיר גדל עם הערכים והמורשת שהדגישו את חשיבותה של ארץ ישראל והעם היהודי.
הוא גדל בנהריה, על גבולה הצפוני של ארצנו, עיר שכידוע, תושביה נאלצים להתמודד עם אתגרים בטחוניים קשים ומהווה עד היום מטרה קלה להתקפות רבות.
אביו של יאיר התגורר בצעירותו בקיבוץ כנרת, היה צנחן ביחדה 202 ונלחם תחת פיקודו של אריאל שרון.
ליאיר תמיד היה ברור שכאשר יבוא היום, הוא ישאף לשירות המשמעותי ביותר האפשרי בצה"ל, ויעמוד בחזית
כדי להגן על מולדתנו ולתרום למדינת ישראל. וזאת על אף התנגדות הוריו לשירות קרבי.

יאיר התגייס לצה"ל בלוחם ביחידת הכלבים "עוקץ"
שהייתה מושא גאוותו והיה למחזור הראשון - בעצם - ממיסדיה!

במהלך שירות החובה שלו, יאיר השתתף במבצעים רבים בלבנון, באחת מן הפעולות הוא נפצע וכלבו נהרג מפיצוץ מרגמה.
יאיר טופל בבית החולים, ודרש בתוקף לחזור לשירותו ביחידה בהקדם האפשרי.
לאחר שלוש שנות שירות, יאיר שוחרר מהצבא והתחיל את דרכו האזרחית,
אבל חובתו לשירות המילואים 15נמשכה ללא עוררין!
הוא ענה לכל שיחת טלפון בחיוב ובתחושת שליחות ובשמחה בין אם מדובר באימונים, ובין אם נקרא לפעילות מבצעית.


יאיר היה אדם אינטליגנטי ,איש רב-כשרונות.
איש שיח נפלא, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה,
כך שלא הפתיע בבחירתו בלימודי משפטים.
במהלך לימודיו עבד שעות נוספות והפגין חריצות מרשימה
עברנו יחדיו תקופה מאוד מאתגרת. יאיר התקבל ללימודים בבין תחומי בהרצליה ובמכללה למנהל בראשל"צ, והחליט ללמוד במכללה למנהל.
במהלך לימודיו בשנת 2004 התחתן וקבע את מקום מגוריו בעיר רחובות
זמן קצר לאחר מכן, נולד בנו הבכור יואל.
פעם, כאשר יאיר נשאל מה היום המאושר בחייו היה,
הוא ענה :
"היום בו נולד בני יואל."
"אני זוכר את השיר שהתנגן ברקע בדרך מחדר הלידה לתינוקיה, זה היה הרגע שאני לא אשכח לעולם,
קרני שמש הציצו דרך החלון כשאחזתי את יואל בזרועותיי וברקע התנגן השיר yellow , של קולד פליי שהתאים ממש לסיטואציה
אני זוכר כל פרט ופרט כל רגע ורגע" ...


במהלך ארבע השנים האחרונות, יאיר עבד כעורך דין במשרד פרטי וייצג מוסדות ציבוריים ופרטיים.
יש לנו גם שני ילדים נוספים בננו השני, אמיר, בן ארבע שנים ויערה, שהיתה בגיל 4 חודשים במותו
התכונה הבולטת ביותר של יאיר היתה צניעותו.
הוא היה דעתן, מלא בשנינות ובהומור, וציניות מופלאה.

אך מעל לכל, הוא היה אבא, אבא מסור ביותר למשפחתו וילדיו אשר היו הדבר החשוב ביותר עבורו.
אב שלא הולכים לישון לפני שהוא מבקר בחדר הילדים,
מנשק ומחבק אותם, אב שבישל, החליף חיתולים, קילח, הלביש ושיחק איתם ונתן את כל כולו למען אושרנו .
טיולים בטבע ברחבי הארץ היו חלק בלתי נפרד משגרתנו וזאת כיון שהיה חשוב לו ללמד אותם את מולדתם ומורשתה של ארצנו, הארץ שאהב כל כך והיה מוכן לוותר על הכל למענה!
אב שעשה כל שביכלתו למען אושרנו.

לאחרונה, יאיר חשב לפרוש לקריירה כעצמאית, אבל מה שהטריד אותו יותר מכל הייתה העובדה שהוא היה צריך להיות רחוק מביתו ולהשקיע שעות רבות ללא ילדיו.
יואל, בנו הבכור התחיל כיתה א 'השנה.
ביום שישי, 18 ביולי, תכננו ללכת לקניות עבור לבתי הספר של יואל , יאיר היה נרגש לעשות זאת יחדיו.
למרבה הצער, לא הצלחנו כיון שבאותו היום, נקרא יאיר למילואים למבצע צוק איתן בצו 8.

הוא עזב בלב כבד, אך היה ברור לו שהמשימה מאוד חשובה.
יאיר השאיר אישה ושלושה ילדים הקטנים,
ביניהם תינוקת בת ארבעה חודשים.
היה לי קשה מאוד ללות אותו כיון שכל השנים שהכרתי את יאיר, הוא ביקש ממני " כשיהי צו 8 אנא ממך, חזקי אותי ואל תחלישי...

גם כשזה היה לאימונים תמיד אשתו דאגה.
אבל לא משנה מה הייתה הפעולה, הוא מעולם לא פספס ימי מילואים.

במהלך המילואים, שימש כמפקד כיתה.
הוא הרגיש חובה, להיות ולהוות דוגמה אישית לחייליו.

בתחילת השבוע דברנו כמה פעמים,
ויאיר רמז כי בקרוב יכנסו לעזה, ושכנראה ינותק הקשר למספר שבועות
הוא דיבר עם הילדים כמה פעמים, ותמיד הזכיר להם כמה הוא אוהב אותם ושהוא מתגעגע אליהם מאוד.

במהלך שבוע זה, היה לי תחושת בטן נוראית.
לא יכולתי להפסיק לבכות ולחשוב עליו .
לא יכולתי לישון בלילה, והרגשות האלה ליוו אותי עד לרגע הנורא בבוקרו של 25 ביולי,
הרגע שבו קציני צה"ל הגיעו כדי להעביר את המסר הגרוע מכל! באותו רגע, 10 שנות נישואים, אבהות,
והידידות פשוט נחצו ונותקו בצורה חדה, פתאומיות ואכזרית.




ימי השבעה היו קשים מאוד, כמעט בלתי אפשריים.
אבל בין העצב הנורא היו כמה רגעים מרגשים, הם אותם רגעי מפגש עם לקוחותיו, מכריו וידידיו,
אנשי מילואים וסדיר אשר נתנו פן אחר מרגש ויפה של יאיר.


במהלך השבוע היה גם ביקורים מאחיו לנשק, ששיתפו את החוויות משנות שירות המילואים, היו איתו ברגעיו האחרונים בלחימה.
למדתי עוד יותר כמה חזקה אהבתו הייתה לארצנו, לחבריו ולחיים .
אבל יותר מכל עד כמה חזק אהבתו הייתה לילדים ולמשפחתו.
מה ששמעתי מהם עודד אך גם גרם לעצב כיון שכגודל האדם המדהים שחי איתנו כך גדול חסרונו.
חשוב לומר שעבורנו, מנחם לדעת שיאיר מת כגיבור, בדרכו הנציח את אהבתו למולדת לחייליו לכל מה שיקר לליבו,



פעמים רבות אנו חושבים "לי זה לא יקרה"
אך לי לצערי זה קרה והמסר העיקרי הוא שאם זה כבר קרה אז למען האידיאולוגיה, למען הכלל ,זה היה יאיר, תמיד חושב על כולם, דואג לא לפגוע , מתחשב באחר, ורואה את האור
אחד הסיפורים שמלווה אותנו מרגעיו האחרונים סיפר חברו לנשק הילל אשר נלחם לצידו של יאיר, תפקידו של הילל היה לאבטח לכיוון מערב ויאיר איבטח לכיוון מזרח הלילה היה שחור ומתוח, לילה בו זוהו מחבלים מול הכוחות ועם עלות ניצני השחר יאיר, למרות המתח, העייפות והחשש הכבד ביקש מהילל בלחש "אחי, תסתובב אלי, תסתכל על הזריחה! על יופיה של הבריאה" יאיר בדרכו הנבונה תמיד הסתכל על הצד הטוב בכל נושא מצב ועניין בחיים ומכך ניתן ללמוד המון על אישיותו הנעלה והמיוחדת בדרכו זו חינך את ילדיו והטמיע במשפחתו בחבריו ובסובביו אופטימיות מתמדת ושמחת חיים אשר כיום ראייה אופטימית זו מובילה את חיינו לצד הצער הנורא. זו מורשתו וצוואתו וכולנו ממשיכים את דרכו!

אז מתפקידנו לזכור שיאיר ועוד 67 חיילים יקרים שנהרגו על המולדת בקיץ 2014 לא נהרגו לשווא ובמותם ציוו לנו את החיים. הקריבו את נפשם כדי שאנו נמשיך לשמוח ולחייך לכבד ולאהוב, את ארצנו ואחד את השני!
בדיוק כמו שיאיר אהב . פשוט אהב לאהוב את החיים!

אין מילים לתאר את גודל הכאב והחלל שנותר בלכתו, אך
גם אין מילים באמת לתאר את האיש המדהים שהיה יאיר.