טוראי עמנואל יצחק עמי טוכלר ז"ל

אלבום תמונות

חיפה הר הכרמל, 13.7.1949
"אמנון להתראות בחופש הבא", אלו היו המלים האחרונות ששמעתי מפיו והן עדין מצלצלות באזני.
בימים אלו מלאו שנתיים ימים מיום שעזב עמי את חיפה ויצא להכשרה, ושנה לנפלו בשדה הקרב. מוזר הדבר לכתוב על חבר שנפל ולהעלות על הנייר רגשות שניסיתי כל הזמן להסתיר ולהחניק בתוכי. פרשת חייו הצבאיים של עמי, אינה מתחילה עם צאת צו הגיוס, היא מתחילה הרבה לפני כן. זכורני את אותם ימים ולילות שבילינו יחד בגדנ"ע ובחי"ש. באיזו התמסרות ורצון עשה את המוטל עליו ותמיד על הצד הטוב ביותר. תהיה זו הדבקת כרוזים או התקשרות עם אישי הישוב שהיו עצורים בעתלית. תמיד שש אלי מעשים. תמיד הצטיין באימונים ובמסירותו לתפקיד ויהיה איזה שיהיה. תמיד אזכור את הרוח החיה שהיה מפיח בנו בעת מסע. תמיד היה מוכן לעזור לחבר ותמיד היה שר ועליז, גם אם הדרך היתה רשה משתדל היה להכניסנו לעליזות ולשירה. רק אחרי שעבר את מדורי הגדנ"ע והחי"ש הצטרף לפלמ"ח.
מעולם לא אהב עמי לכתוב מכתבים. יש והייתי מחכה חדשים למכתב ממנו. עמוק בלבי נחרטו מכתביו וביחוד מכתבו האחרון שקבלתי. בו הוא כותב על נפילת יד מרדכי.
"אמנון! לא ראית את חברי יד מרדכי אחרי הפינוי של המשק, נדמה היה לך שגם אם תחיה לא תצחק יותר לעולם. כך נדמה היה לי, אבל זה לא כך. ובכל זאת אפשר לצחוק."
עמי! היתכן שלא אראך יותר עלי אדמות? קשה לי לתפוש זאת. לא פעם נדמה לי כי אפגוש אותך, כי לא יתכן שלא אראך יותר. לא האמנתי, קשה היה לי לתפוש את משמעות המלים "עמי איננו". תמיד חיכיתי לבואך, אך הגורל צחק לי. בשבוע שעבר הובאת לחיפה למנוחת עולמים. עמי! איך עזבתנו ואת טעם החיים טרם טעמת. עמי!
אך עמי לא עזבנו, הגוף איננו אבל נשמתו תהיה תמיד אתנו.
יהי זכרו ברוך!
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
אמנון לוטרמן

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח