קורות חיים
בן ד"ר צבי (הרמן) ונני. נולד ב-6.6.1929 בברסלוי (אז גרמניה) וב-1933 עלה ארצה עם הוריו. חינוכו התחיל בגן-ילדים ב"אחוזה" שעל הר הכרמל בחיפה. עבר עם המשפחה להתישבות חקלאית בנהריה ולמד שם בבית-הספר ואחרי שנים אחדות חזרו לביתם ב"אחוזה" ושם המשיך את לימודיו. נתגלה מילדותו כ"צבר" אמיץ ומסור, לוחם מבית לתוצרת עברית ועומד כלפי חוץ נגד נער ערבי גדול ממנו בהרבה, כשהלה ניסה לגנוב דבר-מה מחצר יהודית ב"אחוזה". התעניין בטכניקה ולפני סיום בית-הספר יצא ללמוד חשמלאות והתמחה ביחוד בטכנאות רדיו.
מנעוריו שירת בגדנ"ע ובחי"ש וביצע בהתלהבות כל משימה שהוטלה עליו: הדבקת כרוזים, קשר עם אנשי הישוב העצורים בעתלית, השתתפות במסע הנוער לכבוש מחדש את ביריה אחרי שתפסוה הבריטים ועוד. וחבריו זוכרים מקרה, כשהסתיר מהם שיש לו חום גבוה ויצא להדבקת כרוזים כבריא בין בריאים.
בראשית 1947 התגייס להכשרת פלמ"ח של "הנוער העובד" במשמר-הים ובדצמבר ירד עם גדודו, הגדוד השני, להגנת הנגב. השתתף בליווי שיירות ליד-מרדכי הנצור בשמירה על צינור המים, בקרבות עם כנופיות ובטיהור כפרים, בהבטחת התחבורה בתפקיד גשש, בעזרה וחיפוי בשעת פינוי יד-מרדכי, במיקוש דרכי האויב, בפיצוץ גשרים וקו הרכבת בין עזה לאשדוד, בכיבוש בריר ובפעולות ליד הכפרים ברברה ועוד.
תמיד היה בתפקיד אחראי, כי כולם ידעו, המפקד וחבריו, שהוא נאמן, אין בליבו פחד והוא מוכן להקרבה למען עמו וארצו.
בשל נטייתו והכשרתו הטכנית הופקד לשירות ליד מרגמה. כשבא הביתה לחופשה קצרה הקדיש את רוב זמנו לניסויים בנשק חדש שאמר להמציא כדי להפעילו נגד האויב המצרי (אף כי חובב שלום היה לפי השקפותיו והעדיף מכשירי עבודה ויצירה על כלי-משחית).
ביום 8.7.1948 היה עם אנשי מחלקתו אשר הגנה על משלט 138 בין כאוכבה לחוליקאת. המצרים תקפו בכח חזק ובמשלט נפלו 8 בחורים. עמנואל, שהיה הרגם לא עזב את העמדה למרות הערות של מפקד המחלקה אשר קרא לו לעזוב את המקום. עמנואל, שהשיג במאמצים עוד פגזים, חיפה יחד עם צבי גובר מכפר ורבורג על המחלקה הנסוגה, העסיק ועיכב את האויב בהתקדמותו עד הפגז האחרון, בקליעות מדויקות למטרה. הם איפשרו למחלקה לסגת, והם נשארו בשטח המכותר על ידי האויב. עמנואל נפגע בכדור האויב ונפל. גופתו נשארה במשלט, והוא וצבי גובר נחשבו כנעדרים, ורק כעבור שנה נמצאו גופותיהם. הובא לקבורה בכבוד צבאי בחיפה ביום 1.7.1949.