אלבום תמונות
נועם
כבר חלפה שנה מאז הלכת מאיתנו, והכאב עמוק וקשה להשלים עם אובדנך.
יושב אני בביתי ומנסה להעלות דברים על הכתב לזכרך, היום כמעט שנה מאז שאינך בין החיים.
יושב אני וכותב ואינני מצליח לכתוב בדרך של איננו, ואינני יכול לתאר מעל הכתב את העובדה כי נועם היה ואיננו, כי היושב במרומים יכול להשלים עם החלטה שנועם איננו. אינני מאמין שנועם הבן יכול להשלים עם העצב והאבל שהטיל עלינו יום יום. קשה לדבר עליך בזמן עבר, כשרק לא מזמן ישבנו יחד, שוחחנו, צחקנו, והתבדחנו. הרבה כעס וכאב בליבי על שהלכת מאיתנו. נועם כשמך כך היית, נעים הליכות, מלא חוש הומור, החיוך לא מש מפניך המאירות, התנשאת לגובה רב, גופך התמיר והנאה עומד לנגד עינינו ואיננו מסוגלים לעכל את אובדנך. ככל שחולפים הימים, גדל הכאב ומפלח את הלב. כאב שקשה להתמודד עמו. לצערי הייתי הראשון שקיבל את בשורת האיוב על מותך. באותו רגע חשתי שהעולם מתמוטט עלי, הייתי המום, סירבתי לקבל את הידיעה המרה. לא יכולתי, וכולי כעס על מותך, לבשר למשפחתך על האסון הנורא. חשבתי לעצמי מדוע נגזר עלי לבשר למשפחה כה יקרה בשורה קשה זו? בכיתי. למעלה ממחצית השעה זלגו הדמעות מבלי שיכולתי לשלוט בהן. לבכות על נועם? לבכות מפני שעלי להודיע למשפחת רוזנבאום היקרה את הבשורה המרה? לבכות על אובדן בן? בן למשפחת מועצת הפועלים? בן שבשמחות ואירועים הופיע עם כלי הנגינה שלו ובהתנדבותו שימח לב אדם? בן תמיר עם בלורית מנפנפת? בן יפה תואר! בן עם חיוך על הפנים, גם אם חלילה כעסת עליו.
השכול קשה מנשוא, למשפחה השכולה קשה מכל. מותו של נועם, הוא אובדנה של כל משפחת מועצת הפועלים. בכל בוקר כאשר אמא סימה מגיעה לעבודה, לא לפני שהייתה בבית העלמין לבקרך, עוברות התמונות אל מול עינינו, הלב נצבט למראיה של סימה היקרה הלבושה שחורים כשעיניה אדומות מבכי. סימה שהייתה מלאת חיים, וצחוקה המתגלגל הדביק את סובביה, קשה להביט בעיניה הבוכיות, עיניים המביעות כאב עז. ושיקי - אב אוהב ומסור שגידל משפחה למופת, עם מוסר וערכים לאהבת ארץ ישראל, כמה קשה וכואב לראותו עומד דומם ועיניו בוכות לא בדמעות, לבו בוכה ומבטו כואב על אובדנו של בן יקר ואהוב. מדברים על נחמה ונחמה אין! קשה ההתמודדות בכל יום מחדש עם אובדנך נועם. מנסים אנו בכל דרך, לא להראות את פגיעתנו ואת אובדן בננו, אך לשווא. ידוע לי נועם שהיית רוצה לראותנו מחייכים, צוחקים ואפילו רוקדים כי זו הייתה דרכך בחיים אך אי אפשר נועם, כל הניסיונות לשווא. לחיות עם המחשבה שגופך התמיר, טמון באדמה ומעליו אבן דוממת המחשבה קשה מנשוא.
החלטנו להנציח את שמך קרוב מאוד ללבנו, באולם הלימודים והישיבות הסמוך למשרדי ולמשרדה של אמא, וזאת כדי שתישאר עמנו לעולמי עד.
"יהי זכרך ברוך בן יקר ואהוב ותנוח נשמתך בגן עדן"
בשמי ובשם עובדי קריית ההסתדרות בנהריה
אשר שמואלי
מזכיר מועצת פועלי נהריה אזורית וחבר הוועדה המרכזית