אלבום תמונות
לנועם היקר
הגיע זמן לומר שלום למרות שמה שנשאר לי בזיכרון זה רק החלום. אלוהים לקח אותך ממני כל כך במהירות. נועם היה נער שחור שער וחום עיניים. ממש בן בית שאהב את משפחתו. נער ששאף להגיע לכמה שיותר בחיים. נער שאהב לעזור, ואת משפחתו אהב יותר מכל. חבל שלא הספיק לממש את כל אהבותיו, וניקטף באביב חייו. מה שנשאר בזכרוני זה אותו נועם חרוץ ומלא מרץ עם כח רצון שאי אפשר לתאר.
נועם שלי היה לי כפרח היה לי כורד, רציתי אותו לשמור, לשמור ולאהוב. אך נבל הוא, נבל הוא בלא זיכרון. ורד היית ולי נתת לנבול. בדמעות כתבתי זאת באהבה בל תימוג.
זכור!
זכור את אותם הימים שבהם היינו ביחד, את אותם הבילויים שבילינו ביחד, את הפעם הראשונה שקראתי לך אחי ואתה ענית הנה אנוכי.
זכור כיצד בביה"ס הכרנו יחד ויחד למדנו. כיצד את הבגרות וגיל הנעורים עברנו ואתה ואני לצבא התגייסנו. ראה! גם את זה עברנו ואנחנו עדיין אחים. אך יחד עם זאת - זכור לי שנועם רצה להיות חייל, להיות אזרח, לשרת את המדינה ולעבור את הבחינה, בחינת החיים, בחינת המציאות, בחינת האהבה ולעבור את השנים. אך מה אומר שנועם את חלומותיו לא הספיק לממש, ולכן ניתנה למשפחתו ולחבריו ההזדמנות להנציח את זכרו.
ונאמר, כשאתה כועס וצועק אתה יכול להחביא את הרגשות מאחורי הצעקות. אבל כשאתה עצוב, אין שום דבר שאתה יכול לכסות בו את הכאב.
מחגית מנדל שאוהבת לנצח
יהי זכרו ברוך