אלבום תמונות
נועם רוזנבאום
קשה מאוד להספיד בחור כנועם ז"ל. המילים והמשפטים עלולים להראות כמחמאות של "אחרי מות-קדושים". אבל מה לעשות נועם פשוט היה כזה: פשוט, ישר, הגון, חרוץ, חבר נהדר וגם, כן זו עובדה, יפהפה. מאות ואולי אלפי תלמידים לימדתי וחינכתי בשנות חיי. ככל שעוברות השנים הולכת ומתמעטת בעיני חשיבות ההשגים בלימודים, ההצטינות "האקדמית", ומתחזקת ההערכה לקווי "האדם" שבתלמיד: טוב הלב, היושר, הנכונות לעזור תמיד, החברות הטובה, הנכונות לתרום לחברים ולחיי החברה.
כל הקווים הללו שרטטו את דמותו של נועם. כך תמיד אזכור אותו: לא מן הנדחפים, לא מן המבליטים עצמם, ותמיד בולט, אהוב, מקובל ומבוקש. ענו, צנוע וחרוץ היה נועם, כל עבודה היתה מכובדת בעיניו. לא בחל בשום עבודה, ומה שעשה - היטיב לעשות. סימה, אמו של נועם היתה מזכירתו של בעלי משה אהרון ז"ל. משה אהב מאוד את משפחת רוזנבאום על ארבעת ילדיה, אבל את נועם אהב במיוחד. נועם היה אדם כלבבו: התגלמות הדברים שהוא אהב והעריך - הגון, חרוץ ולא שוויצר. כך היה כילד, כך המשיך כנער וכך היה כמבוגר.
במה אפשר לנחם את הורים והאחים? היש בכלל נחמה על אובדן נורא כזה?
אולי מילותיו של אב שכול - ראובן גרוסמן, אביו של נועם גרוסמן ז"ל שנפל במלחמת השחרור ימצאו הד בלב המשפחה השכולה:
נועם היפה הצטרף לפרחים היפים שאלוהים בחר להקיף עצמו בהם.
יהי זכרו ברוך
תמימה אהרון