אלבום תמונות
"ווידוי נשמה"
הנה חלפה ועברה לה שנת יגון וצער שלבטח אשא אותה נל חיי, אם בשנתי, בקומי ובלכתי בדרך. את אשר קרה לא ניתן יהיה להחזיר. נועם יקירי אתה הנך כסמל מול מסכי עיני. זוכר אני את השעות היפות שהיינו נוהגים לבלות יחדיו בינינו ולהחליף חוויות בכל התחומים. תמיד שאלת אותי ורצית לדעת עוד ועוד. צחוקך המתגלגל וחיקויי הלשון, המוסיקה שסבבה אותך, לרקוד ולעשות שמח ולצחוק עד בלי די. רק דברים שעושים טוב על הלב. וכל זאת נזכר אני כשאני זוכר את נעם. נעים הליכות היית וזוהר. מהודר תמיד. כבוד רכשת הן בחייך והן במותך. רציתי לשאול למה? אך תשובה לא קיבלתי . למה? למה? דווקא! וזה מה שחורה לי כל העת. אנו משפחה שכואבת כל העת מיסודה, אנו חיים בצער ומרגישים זאת כמו שחותכים בבשר החי, עד מתי? יש לפעמים שאני נזכר בך ואני רוצה להאמין שזה לא קרה, רוצה אני לראותך כמו תמיד, אך המציאות גוברת על הדימיון שלי. וכשעולה אני לטוס בשמי הארץ גבוה גבוה אני מרגיש אותך קרוב אלי, ולא פעם מתנתקת מחשבתי אליך ממש שם בגובה ראשי. רציתי לגעת או אפילו שמעתי אותך קורא לי, שם אני מדבר בשממה. וכשאני חושב על המקרה אני כועס וזועם: איך זה קרה לך? חוסר עירנות, התנתקות המחשבה מה עוד יכול להיות? ומבקש אני מאלוהים - "אלוהים אילו היית מצווה לו חיים, החזר את הומן לאחור חזק את מחשבתו למען לא יקרה" אך זה קרה ופגע בי עמוק. אני כועס וזועם שעזבת אותנו עם פצע בתוכנו ובנשמתנו שירדוף אותנו לכל החיים. משפחת השכול והצער. שלא נוכל לשמוח וכשנשמח ניזכר בך נועם ושוב יגוננו ישוב אלינו. חסר, לי חסר אתה עד מאוד נועם, מקור גאוותי, חסר לי כמו שאף פעם לא היה חסר לי משהו שהוא יקר ערך עבורי. אנצור אותך בליבי וכחותם על בשרי. כגבר רם מעלה, יפה בלורית ונעים הליכות ומלא זוהר, שהלך לעולמו בטרם עת. עצבות כואת לא תתן את ליבי לשכוח.
יהי זכרך ברוך
מדודך האוהב חי