נעם אח שלי!
עומד אני כאן, מול קברך ולא מאמין.
15 שנים חלפו ולי נראה שחלפו להן רק שנים בודדות בלבד.
אתה יודע, השכול, האובדן, השוק הזעזוע הם דברים שהנפש לא יכולה לו.
אף אחד לא מלמד אותי להתמודד עם אובדן כזה - להיות אח שכול.
15 שנים ואנו עדיין מנסים ללמוד את הדרך הנכונה לכל אחד מאיתנו להתמודד ולשרוד.
לא לימדו אותי להתמודד עם הורים שבורים, אחיות כואבות ונפש דואבת.
15 שנים זה אישה ו-2 ילדים מקסימים שיבדלו לחיים ארוכים, שנולדו לתוך כאב ולא פגשו ולא יפגשו אותך לעולם. אך תמונתך מתנוססת מעל מיטתם בידיעה שאתה שומר עליהם כל הזמן...
לבתי קוראים מלני ובני נושא את שמך נעם. שמנסה אנוכי למצוא בו קווים מקבילים לשלך.
כאשר הוא מחייך, אני רואה את חיוכך. וכאשר הוא רב עם אחותו מריבות רגילות של האחים אני נזכר בנו... ותחושת ההחמצה היא ענקית.
קשה קשה לראות את אבא ואמא שכל כך מנסים לא להכביד. אמא הכאב ניבט מעיניה ומתאמצת לשמור על משפחתיות ומנסה להדביק אותנו זה לזה במאמץ קשה ומתמשך.
עידית שנישאה לרונן מרלי סגן אלוף בצה"ל שאותו אנו אוהבים מאוד. וילדה 2 ילדים, נעם שנושא את שמך. ומאיה.
אחותנו אסנת שגדלה והתמודדה לבד, ומשדרת חוזק עצום מסיימת בקרוב לימודי משפטים, דואגת וחרדה לכולנו ומנסה להתמודד בדרכה.
אתה חסר כל יום ובמיוחד בחגים, בימי ההולדת, בחתונה שלי ושל אחותנו עידית. ובכל האירועים. כולנו שבורים מפנים ומתאמצים לחייך.
אני פתאום מדמיין אותך אבא ל-2 ילדים עם אישה אוהבת שילדך יכלו להיות חברים לילדיי. ותחושת ההחמצה ענקית.
אמא ואבא שעם כל הכאב שנורא שלהם עוזרים, תומכים ומעודדים אותנו. הנכדים ממלאים אותם בשמחה וגורמים להם להישאר שפויים בתוך ים הכאב הזה.
אומרים שאלוהים שבשמיים בוחר את המלאכים שלו בקפידה, אנא אלוהים שמור לי על מה שיש לי, אל תפגע בשערה מראשנו, ותן לכולנו הרבה כח.
המלאך שלנו נעם שנשמתו בעולם שכולו טוב שומר עלינו מלמעלה.
אבירם אחיך האוהב לנצח.