נעם שלנו
15 שנים חלפו בסערה
דמותך התמירה בחלומות מופיעה.
כל יום שעובר, כל רגע קטן
אתה עימנו במחשבה ובלב.
כמובן נעם שלנו אתה במרומים
ואנו אליך מאוד מתגעגעים
עזבת אותנו בודדים עם דמעות בעיניים
בשיא הכושר נקטפת מאיתנו.
החיוך התמידי, שהיה על פניך,
נותן לנו כח להמשיך בלעדיך.
שמחת החיים שבך הייתה תמיד
מחזיקה אותנו היישר אל העתיד.
15 שנים והחיים ממשיכים
אך אנחנו כבר לא אותם אנשים.
כשיום הזיכרון בפתח מגיע
הכל נפתח שוב והלב ממשיך לדמם.
עוברים הימים, חולפות השנים
והגעגועים אליך רק מתעצמים.
רוצה לספר לך כי בני נעם יקירי
נושא את שמך בגאווה
ואף מזכיר אותך בהרבה דברים.
בשובבות שלך, בחיוך המקסים שלך,
בכריזמה שלך,
בתמיד רוצה להיות ראשון והאחד והיחיד.
וכולם יחד - אתה.
ובתי היקרה מאיה שעדיין תינוקת.
כואב לי, כואב לי מאוד, שנעם ומאיה לא זכו להכיר אותך כדוד וכחבר.
מה לא הייתם עושים ביחד...
אוהבת אותך אח יקר,
שישמור עליך אלוהים מכל משמר.
בקש עלינו רחמים וכח
שלעולם אותך לא נוכל לשכח.
אוהבת וכואבת
אחותך עידית מרלי.