מיכה סלק ז"ל

קורות חיים

מישוּ, הבן הרביעי במשפחתו, נולד באלכסנדירה להוריו אברהם ורינה. הוא נשלח ללמוד בבית ספר נוצרי. מעמד המשפחה חייב ללמוד בבית ספר זה שהיה פרטי ויוקרתי ונוהל על ידי נזירים קתולים צרפתים במסורת הוראה אירופאית מובהקת.

מישו הצטיין בפעילויות ספורט והצטרף למועדון הספורט של הקהילה היהודית - מועדון מכבי - בגיל צעיר ביותר. הוא השתתף בכל פעילויות הספורט שנערכו במועדון, בלט במיוחד בכדורסל והיה תמיד בחמישייה הפותחת. לימים הפך להיות שופט כדורסל.

מישו העריץ את אביו והיה מחכה בכיליון עיניים לשובו מסיוריו עם התיירים. הוא היה נשאר ער עד השעות הקטנות כדי להיות הראשון שפוגש באב שחזר מן העבודה. ההמתנה תמיד השתלמה ומישו הילד היה זוכה בחפיסת השוקולד שאבא הביא מן הטיול.

מרגע שעמד על דעתו ידה מה הוא רוצה, והשיג את מבוקשו. כך, למשל, בעניין הצמחונות. באותם הימים הבישול היה לכל המשפחה, והאם לא התחשבה ברצונות הקטנים של כל אחד משבעת ילדיה. סיר התבשיל הוכן לאותו היום ולא הוגשו כל תבשילים חלופיים. מישו לא ויתר. הוא עבד אצל חייט כנער שליח ובדמי הכיס שהשתכר היה קונה להנאתו מאכלים בשוק, בורקסים, ביצה קשה או פול מצרי וכך יכול היה להישאר צמחוני שבע ולא רעב.

כך גם בנושא הלבוש. לאם היתה עזרה בעבודות הבית. פעם בשבוע היתה מגיעה כובסת הביתה לכבס את הכביסה ביד כי מכונות לא היו אז. אם הבגד שמישו היה רוצה ללבוש היה מלוכלך, לא היה מחכה אלא מכבס בעצמו לפי רצונו וצרכיו.

באותם ימים, בבית הכנסת, התחילה לפעול תנועה חדשה שנקראה "העברי הצעיר", שהפכה ל"שומר הצעיר" מאוחר יותר. מישו הצטרף לתנועה בהיותו בן 13 בעקבות אחיו הגדולים. שנתיים לאחר הצטרפותו לתנועה הוקמה מדינת ישראל. הבילוש המצרי פשט על המועדון ועצר את כל חברי התנועה מעל גיל 16. האחים הבוגרים אפרים ונוני נתפסו וקיבלו צו גירוש ממצרים. לעומת זאת, מישו, זייף את תעודת הזהות שלו ושינה את תאריך לידתו כדי להיות בוגר מספיק להצטרף לקבוצת נוער שיצאה להכשרה בצרפת לפני העליה לישראל.

עם העליה לארץ הפך מישו למיכאל ומיד למיכה. הוא התערה היטב בחברה הקיבוצית. למד ארבע שעות ביום ועבד בשאר. הוא דיבר עברית כישראלי ואיש לא העלה על דעתו שאינו יודע לכתוב...

הוא התגייס לנח"ל ובאחד מהשעורים העיוניים במסגרת הצבאית, הסביר המדריך חומר בעברית. והנה, להפתעתו, החניך מיכה כותב בלועזית. המדריך התעניין לפשר התופעה ומיכה, ללא בושה, אמר שאינו יודע לכתוב עברית כי אם רק צרפתית. אותו מדריך קיבל על עצמו את המשימה ובתוך חודש כתב מיכה עברית.

מיכה מילא את תפקידיו בנח"ל אבל חש חוסר מנוחה, הוא מרגיש שאינו מממש את כל יכולתו ורצונו לתרום לחברה. הוא ביקש לעבור לחיל קרבי יותר, בו יוכל לתת ביטוי ליכולת הגופנית הטובה שהתברך בה ולרצונו לפעילות רבה יותר במסגרת התפקידים הצבאיים שלו והוא התנדב לקומנדו הימי. על תקופת שירותו בשייטת לא הרחיב מיכה את הדיבור מעולם וזאת משום שתפקידי הלוחמים השתיקה יפה להם. מיכה בצניעותו מעולם לא סיפר לתלמידיו על שירותו בשייטת. במהלך השירות חלה מיכה ונזקק לניתוח מערות האף, דבר שהוביל לשיחרורו מן היחידה.

בני בשן, שהיה מפקדו, ידע על אהבתו הרבה לים והכיר את סגולותיו האנושיות, הציע לו את תפקיד המדריך החינוכי בביה"ס לקציני ים שהוקם בעכו שנה קודם. ומאותה שנה (1955) קשר מיכה את גורלו בגורל בית הספר, שם עבד 43 שנים, עד יום מותו.

במהלך העבודה בבית הספר לקציני ים עכו השתתף מיכה באירועים שונים. הוא יצא להפלגות עם תלמידים - עד לפינלנד הגיעו באניות סוחר, לקפריסין הפליגו בלוויתניות, ובארץ השתתפו בצעדות ירושלים - אשר זכו בהן לשבחים, וכן במפגן המכפייה ברמת גן שבו זכה בפרס - טיול לחו"ל.

מיכה וזהבה נפגשו על שפת הים. הדבר הראשון אותו הבהירה זהבה היה ש'איתה זה לא ילך לו'. מיכה כידוע אהב אתגרים... במשך שנה ויותר חיזר אחר זהבה במרץ ונאלץ להוכיח את כנות כוונותיו עד ליום החתונה וגם לאחר מכן... החתונה נערכה באולם חדר האוכל בבית הספר, העובדים תרמו יום חופשה בכדי להכין את החתונה והמצרכים נתרמו בתלושי הקצבת מזון של תקופת הצנע על ידי המנהל האדמינסרטיבי יעקב יפה. את החופה שזר בפרחים איש המשק אשכנזי. השמחה נמשכה עד השעות הקטנות. חלק מתלמידי בית הספר הוזמנו לחתונה וזאת 'מצד הכלה' התלמידים שהיו אחראים להפגיש בין זהבה למיכה... בני כיתתה של זהבה שהלכו ללמוד בבית הספר לקציני ים עכו.

ניסיונו של מיכה כמדריך בבית הספר לקציני ים הוכח כיעיל ביותר בעזרה לבנים לבחור בדרך של לימודים וכאשר היה צריך לשכנע בתקיפות לא עמדו בפניו. שיחות ארוכות וכושר הכנוע המדהים שלו עמדו לו. לא היה צורך להשתמש בסמכותיות אבל הדברים התנהלו מתוך יראת כבוד וידיעה שקשה להתנגד להמלצה של אבא.

כשהגיע זמנו של יעקב ללמוד נהיגה, אמר לו 'תגמור י"ב ותקבל רשיון', ובתמריץ זה השתמש גם ליאיר ועידית. הבנים למדו גם י"ג וי"ד בבית הספר בנהריה. יעקב התגייס ושירת בחיל הים ביחידת סטי"לים. יאיר בחר בדרך שונה ושירת בחיל החימוש. עידית נהנתה משושלת היוחסין אליה היא שייכת. בשרותה בחיל הים נפתחו לפניה דלתות רבות בזכות שם משפחתה... למרות מחאותיה הנמרצות קשה היה למפקדיה להתעלם מהשם סלק.

הנכדים היו למיכה, עד יומו האחרון, סם החיים. השבט הגדול היה נפגש מידי שבוע בימי שישי בערב לקבלת שבת בבית אבא. גם בימים הקשים האחרונים היו באים כולם מפני שמיכה לא ויתר על המפגש.