סמל ארז ארנסט בן ברוך ז"ל

קורות חיים

ליטל וליגל התאומות נולדו בחודש מרץ 94 וכעבור חודשיים וחצי נהרג ארז אביהן במחסום ארז, כאשר נפל קורבן לירי מחבלים. עימו נהרג חברו לנשק משה בוקרה.



ארז נולד ברעננה להוריו שעלו מצ'כיה ומרוקו.

ברטה ורפאל עשו את המסלול הקשה של העליה וההתערות דרך מעברה ובית עולים. ברעננה הכירו, נישאו והולידו חמישה ילדים, את מאיר, ארז, שחר, פזית וחנן.

ארז ילד חולני מאוד בילדותו, לא יכול היה, בגלל מחלתו, להצטרף לפעילות תנועות נוער. תחת זאת טיפח אהבה ויחס מיוחד לבעלי חיים, אסף ציפורים פצועות, גידל כלבים, רכב על סוסים והעדיף לימודי פנימיה חקלאית - מקצועית על לימודים בתיכון רגיל.

ארז למד בבית ספר ממלכתי ב' ברעננה, אחר-כך בפנימייה בפרדס חנה ובפנימייה בקסטינה. את סימה דהן מאבן-יהודה, הכיר בסוף שנת 1987, בקיבוץ אורטל שם ערך ארז ביקור משפחתי ואילו סימה ניסתה בו חיי נחלא"ים. מאז לא נפרדו. הם נישאו בפברואר 89, החלו חיים משותפים בנתניה, אחר כך באבן-יהודה ולבסוף התגוררו במגורון בחצרות חפר. שלוש שנים היו שם סימה וארז. ארז עבד בבית אבות "משען" ברעננה, גם בארגון מט"ב, גם טיפל בקשישים ובילד נכה.

"כל חיי אזכור אותו כמי שעוזר לזולת, כמי שכאבו של האחר נוגע ללבו" אומרת סימה אשתו בכאב. "ארז היה מלא מרץ תמיד, נוסע, בונה, מרכיב, מתקן. בנה ארונות ותיקן חשמל, גידל בעלי חיים וטיפח צמחים בגינה. תמיד עסוק במשהו. במילואים היה ארז ז"ל אפסנאי ואחר כך נהג. בתקופת המילואים האחרונה שרת ברפיח ובעזה. הוא לא פחד ממילואים, אבל מחשבות ודאגה החלו להטרידו פתאום והוא גם דיבר על כך בגלוי, לאחר שנולדו התאומות ליטל וליגל. בחודשיים האלה שלאחר לידתן" אומרת סימה, "הוא ניסה לדחות את המילואים, ניסה לקצר. תמיד שרת 45 ימים מילואים..."

"יום אחד סיפר לי כי חלם שיורים בו", אומרת אמו ברטה. "הוא הקרין חשש מר, הוא התנהג באופן שונה, מוזר, כמי שסוגר ענינים. הוא מכר את כל הדגים באקווריום, הוא הזמין את כל המשפחה לארוחה שבישל בעצמו, הוא עשה סידורים, הצטלם עם התינוקות, הגדיל את הצילומים ומיסגר אותם ותלה על הקיר. ארז התנהג כאילו ידע, כאילו התכוון לנסוע..."

שלושה ימים לפני נפילתו, חגגו בני הזוג את מסיבת ה"בריתה" לתאומות, עם כ-200 אורחים שהתכנסו באולם בנתניה. וכעבור שלושה ימים, ביום בו חזר לבסיסו בדרום, הוא הוצב במחסום ארז. כאשר התפתח בין החיילים ויכוח מי ישמור במחסום ובאיזו שעה, ארז התנדב לשמור. ובחמש וחצי בבוקר היו יריות ממארב...

ארז בן-ברוך נהרג באותה שמירה אחרונה.



יהיה זכרו ברוך.