תפריט נגישות

סמ"ר אייל דרור וקנין ז"ל

אייל דרור
בן 21 בנפלו
בן אתי ודוד
נולד בנהריה
בכ"ז באב תשל"ד, 15/8/1974
התגורר במעונה
התגייס ב-2.8.1993
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
נפל בפעילות מבצעית
בכ"א בתשרי תשנ"ו, 15/10/1995
מקום נפילה: ריחן
באזור לבנון
מקום קבורה: נהריה
הותיר: הורים ושלוש אחיות - דורית, ריקי וליאור

קורות חיים

בן אתי ודוד, נולד בכ"ז באב תשל"ד (15.8.1974) בנהריה. אייל נולד בחודש השביעי להריונה של אימו אתי והיה הפג הראשון בפגייה שרק הוקמה בבית היולדות בנהריה. אך אייל הלך והתאושש במהירות ומתינוק חלוש הפך לילד תכול עיניים ובהיר שיער ומאוחר יותר לנער יפה תואר, שהתבלט בהופעותו החיצונית.

בבית הספר היסודי למד אייל ב"כצנלסון" בנהריה. כאשר היה בן 12 עברה המשפחה למושב מעונה שבגליל, ואייל המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון האיזורי גליל מערבי. הלימודים בבית הספר לא היו חשובים לאייל, אלא הרעיון למצות את החיים ואת מה שהרגע מציע. אייל אהב את חיק הטבע ואת נופי הגליל בעלי המרחבים, שהיוו עבורו את החופש. הוא אהב בעלי חיים ויותר מכל היה אוהב אדם. היו לו חברים רבים מכל המיגזרים, לא שינו לו דת, לאום, צבע או גיל, העיקר האדם. בהופעתו כולה היה אייל דומה לילד פרחים : הוא השתדל לשמור על מקוריות גם במראהו החיצוני, בשערו הארוך, בשרשראות ובצמידים שענד, בבגדים "זרוקים". חבריו הקרובים ביותר של אייל היו בני משפחתו, אמו, אביו ואחיותיו דורית, ריקי וליאור. יחסים חמים ופתוחים במיוחד היו בין אייל לאימו. אייל נהג בחופשיות עם אתי אימו, שיתף אותה בחוויותיו ובהתלבטיותיו ויחד היו מגיעים למסקנות והחלטות. את דורית אחותו, שהיתה קטנה ממנו בשנה בלבד היה משתף ביציאותיו עם חבריו. אייל היה עצמאי, לא אהב שמעמידים לו גבולות, אך ידע להעמיד את הגבולות לעצמו. הוא אהב תמיד להיות עסוק בדבר מה, לעשות, להיות מוקף בחברים, להאזין למוסיקה, לחבר שירים, לנגן בגיטרה, לצייר, ליצור. קירות החדר של אייל מכוסים בציורי קיר שצייר ובכתובות שכתב, דברים שאהב ורצה שתמיד יהיו מול עיניו.

חצי שנה לפני שנפל פגש אייל בחברתו נועה. בין השניים פרחה אהבה גדולה. הם תכננו תוכניות לעתיד ואייל כתב לנועה שירים. אימו של אייל מספרת שנועה היתה אהבתו הראשונה הגדולה של אייל.

באוגוסט 1993 התגייס אייל לצה"ל. חדור מוטיבציה התנדב לשרת בגולני. אייל נהנה משירותו והיווה ביחידתן את הרוח החיה. מספר מפקדו של אייל :"אייל היה חייל בפלוגה המסייעת ואותו היכרתי באופן אישי. קשה היה שלא להכיר אותו, גבוה, מזוקן, בולט מעל כולם והחשוב מכל בעל חוש הומור.

אייל היה מאגיסט בפלוגה, מקצוען אמיתי. מאז שהכרתי אותו היה עם מאג על הצוואר. תמיד בראש הכח בחוד החיילים. אייל אהב את החיים, אהב את גולני, האמין בשליחות שבשירות הקרבי ובצדקת הדרך".

אייל נפל בקרב בלבנון בכ"א בתשרי תשנ"ו (15.10.1995) בן 21 היה בנפלו, עימו נפלו עוד חמישה חיילים סרן יוסי אוחנה, סמ"ר גיא שלם חדד, סמ"ר אייל שמח, סמל יותם ענבר וסמל יאיר ברק.

לאחר מותו הועלה אייל לדרגת סמ"ר. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בנהריה. אייל השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות.



שיר שכתב אייל: יש דברים/ שבשבילם חי אדם/בשביל להנות ולחיות/ יש רגעים טובים ושקטים/יש רגעים של דכאונות/יש רגעים של כשלונות./ יש דברים/ שבשבילם חי אדם/ לפחות עבורי ואולי גם עבורך/ יכול להיות בשביל שנינו יחד/ אבל לפי דעתי כולם חיים/ בשביל דבר אחד/ דבר טוב/ דבר יפה והוא אהבה/ לפעמים הולכת או אולי בורחת/ אבל אהבה כולם רוצים ביחד/ אבל כשהיא בורחת,/ אנחנו בורחים יחד." משפחתו של אייל הוציאה לאור ספר לזכרו, המספר את סיפור חייו.

כן ניתנת מילגה על שמו לילדים דיסלקטים, ומידי שנה נערך במעלה יוסף טורניר כדורסל לבתי-הספר היסודיים לזכרו של אייל. בנוסף, מתנ"ס מעלה יוסף, המשרת את יישוב הצפון והדרום של המועצה האזורית, נקרא על שמו.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה