32 שנה בלעדיך
היום קמתי בבוקר, נכנסתי לאוטו ועליתי לגדוד (כן עליתי - נסיעה מהקריות לרמת הגולן זה לעלות).
לגדוד זה למחנה חומה - הבית של גדוד הנדסה קרבית 605 - גדוד כסופי המחץ לגדוד זה למקום שבו עשיתי שירות של שלוש שנים - מכונאי נגמ"ש בפלוגה ב' ולאחר מכן ממח"ג וקצין חימוש. לגדוד זה למקום שהיה לי בית, צבא, מדינה.
לגדוד זה למקום שממנו יש לי זיכרונות לכל החיים.
לגדוד זה למקום שבו איבדתי חבר ילדות, חייל, אח - איש מדהים.
תמיר וייס - איש של אופנועים, מוסיקת רוק, צחוקים, שובבות, מקצועיות, חברות...
לעולם לא אשכח איך באחד הימים בשעות הצהרים המוקדמות הלכתי בציר הראשי לכוון חדר האוכל ומרחוק אני רואה מישהו מתקרב אליי, מישהו גבוה עם תרמיל זרוק על הכתף, חולצה שלא נכנסת למכנסיים וסיגריה נובלס בזווית של הפה - אין מקום לטעויות - תמיר,
תמיר הולך מולי.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי
"אני?" הוא עונה - "אני באתי להיות מכונאי נגמ"ש".
ואני - קצין חימוש לא היססתי לרגע...
"פלוגה ב' פלוגת בוקע - שם תהיה סמל טכני," אמרתי,
"שם אני התחלתי את דרכי בגדוד ושם אתה תקבל אחריות על הכלים".
היום עליתי לגדוד ו... עצוב
כל האימונים, המשימות, החוויות, הפעילויות - הכול נמחק, נחרב, ננטש,
כל מה שנשאר זה זיכרונות.
חדר האוכל הנטוש, האנדרטה המוזנחת, המבנים ההרוסים
סככת החימוש המתפרקת,
הלשכה, המגורים,
המרפאה, הסיור, הקשר, השלישות, האפסנאות, הנשקייה, הרכב, הרישום, משטחי העבודה, המודיעין...
השקט... השקט המטורף הזה
והריח - הריח של סוף הקיץ ותחילת החורף.
תעסוקות בלבנון - חצביה, עיישיה, מיידון, בופור, בינת ג'בל, שוואייה, מרג' עיון,
תעסוקה - גבול הצפון, בית הלל, אבן גבירול 14 , בירנית, זרעית, שער פטמה...
והזיכרון
הזיכרון של החבר, האח, האיש והאגדה.
דורון גזית
חבר של תמיר וויס ז"ל